הגהות הב"ח על רי"ף כתובות א׳

1 בתולה נשאת ביום רביעי ואלמנה ביום חמישי שפעמים בשבת בתי דינין יושבין בעיירות יום שני ויום חמישי שאם היה לו טענת בתולים היה משכים לבית דין:

2 גמ' דף ב. אמר רב יוסף א"ר יהודה אמר שמואל מפני מה אמרו בתולה נשאת ביום רביעי שאם היה לו טענת בתולים ישכים לבית דין ותנשא באחד בשבת ואם היה לו טענת בתולים ישכים לב"ד שקדו חכמים על תקנת בנות ישראל שיהא אדם טורח בסעודה שלשה ימים אחד בשבת ושני בשבת ושלישי בשבת ובד' כונסה ועכשיו ששנינו שקדו אותה ששנינו הגיע זמן ולא נשאו אוכלות משלו הגיע זמן באחד בשבת מתוך שאינו יכול לכנוס אינו מעלה לה מזונות לפיכך חלה הוא או שחלתה היא או שפירסה נדה אינו מעלה לה מזונות והאי דאמרינן אוכלות משלו דוקא חולין אבל תרומה לא דקיימא לן כמשנה אחרונה דף נז: אין האשה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה דף ב: אמר רבא ולענין גיטין אינו כן אלמא קסבר רבא אין אונס בגיטין:

3 דף ג. א"ר שמואל בר יצחק אמר רבי לא שנו אלא מתקנת עזרא ואילך שאין

4 בתי דינין קבועין אלא בב' וה' אבל במקום שבתי דינין קבועין בכל יום אשה נשאת בכל יום והוא דטריח ליה:

5 דף ג: תניא הרי שהיתה פתו אפויה וטבחו טבוח ויינו מזוג ומת אביו של חתן או אמה של כלה מכניסים המת לחדר והחתן והכלה לחופה דף ד. ובועל בעילת מצוה ופורש ונוהג שבעת ימי המשתה ואח"כ נוהג שבעת ימי אבילות וכל אותן הימים הוא ישן בין האנשים ואשתו ישנה בין הנשים וכן מי שפירסה אשתו נדה הוא ישן בין האנשים והיא ישנה בין הנשים ואין מונעין תכשיטין מן הכלה כל ל' יום ודוקא אביו של חתן ואמה של כלה דליכא איניש דטריח להו אבל איפכא אמו של חתן ואביה של כלה לא

6 אמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא לא שנו אלא שנתן מים על גבי בשר אבל לא נתן מים על גבי בשר מזדבן אמר רבא ובכרך אפי' נתן מים על גבי בשר מזדבן אמר רב פפא ובכפר אע"פ שלא נתן מים על גבי בשר לא מזדבן והא דרב חסדא משכחת לה בדוכתא דמפקא מכרך ומפקא מכפר ושמעינן מהא דהיכא דאפשר לזבוני וליכא פסידא דאינו נוהג ימי המשתה ברישא

7 אמר מר הוא ישן בין האנשים והיא ישנה בין הנשים מסייע ליה לר' יוחנן דא"ר יוחנן אע"פ שאמרו אין אבילות במועד אבל דברים שבצנעה נוהג דרש רב יוסף בריה דרבא משמיה דרבא לא שנו שאשתו ישנה בין הנשים והוא בין האנשים אלא כשלא בעל אבל בעל אשתו ישנה עמו בבית אחד ודוקא חתן שפירסה אשתו נדה אבל חתן דף ד: שמת חמיו או חמותו בין בעל בין

פירוש הגהות הב"ח על רי"ף כתובות א׳

1 ליום הרביעי כצ"ל:

2 ליום החמישי כצ"ל:

3 שפעמיים כצ"ל:

4 ליום הרביעי כצ"ל:

5 ולא נשאו כצ"ל:

6 צ"ל שיצא:

7 אין טענת אונס מועלת כצ"ל:

8 נ"ב וכה"ג פי' גם התוס' לדעת רש"י ז"ל:

9 נ"ב ואע"ג דלפי האמת יכול לכנוס בא' בשבת היכא דטריח ליה ולא איכפת ליה בברכה ואפי' לכתחלה מ"מ אין זה שכיח לרוב בני אדם וסוברין לכנוס ברביעי דוקא כסתם מתני' וק"ל:

10 נ"ב וליכא למידק איפכא דכיון שלא שאל ר' אמי בשעה שכנסה זה אי הות כתיבה כתובתה אלמא דלכתחלה אין כונסין בלא כתובה ולכך לא שאל כדכתב הר"ן בסמוך ומעתה זה שכנס בלא כתובה שלא כדין עבד. דודאי מן הסתם לא מחזיקינן ליה בעבריין דלאו ברשיעי עסקינן ובודאי מדכנסה בלא כתובה כדין עבד ועוד דליכא למידק כלל מדלא שאל ר' אמי בשעה שכנסה זה אי הות כתיבה כתובתה דפשיט דאיכא למימר דר' אמי לא היה במעמד בשעה שכנסה זה ודברי הר"ן בסמוך הם לפי מה שפסק ר' אמי לבעול בשבת למה לא שאל אז אי הות כתיבה כתובה שהרי אסורה לבעלה בלא כתובה אלא ודאי שמנהגן היה לכתוב קודם כניסה ולכך היה סבור שעשו כמנהג אבל ודאי אין איסור בדבר אם לא כתבו בשעה שכנסה שהרי לפי האמת כנסה זה בלא כתובה ולאו בעבריינא עסקינן אלא ודאי דוקא לבעול אסור בלא כתובה אבל חופה שהיא ייחוד אין איסור זו היא דעת הר"ן ז"ל:

11 נ"ב פי' אפי' אם תשמע לו לא הוי בעילתו בעילת זנות כיון דמתנאי ב"ד יש לה ולא מיתסרא אלא משום דלא סמכא דעת' ושמא כשתנשא לו תסמוך ג"כ דעת' שיכתוב לה כתובה אבל מ"מ לכתחלה לא התירו לבעול בלא כתובה מטעם זה דכיון שתתרצה לו הרי סמכא דעת' שזה אינו דודאי אפי' תתרצה לו איכא למיחש דדלמא לא סמכא דעת' דסתמא לא קא סמכא דעת':

12 נ"ב נמי לא:

13 צ"ב ותימה מניין לו לפרש הא דאיבעיא לן אי נישאת ברביעי ונבעלת ברביעי דביום רביעי הוא ולא בליל ד' ואי משום דאין פנאי לכנוס ולבעול הכל בלילה מ"מ איבעיא לן אם היה פנאי אי שרי אי לא. גם בטור כתב דחתן פטור מק"ש ד' ימים וד' לילות וזה א"א אא"כ כונס בליל ד' ופטור מק"ש גם בליל ד' משום דטריד לבעול וכן יראה לפרש הסוגיא לקמן במאי דקאמר רבא לא לבר משבת וכאן אין מקום להאריך:

14 נ"ב פי' קודם יו"ט האחרון:

15 נ"ב פי' שתקנו אותו מספק שמא יו"ט שמא חול וא"כ לא חייב לנהוג אבילות אלא מספק וכיון דלאו יום מיתה וקבורה הוא הוי דרבנן וספיקי לקולא:

16 אבילות הס"ד:

17 נ"ב וכ"כ הרא"ש ומ"מ אפשר ליישב דבשאר נשים לא הותר אלא תספורת וגיהוץ כדי שלא תתגנה על בעלה ודוקא לאחר ז' אבל קישוט בתכשיטין וכיחול ופיקוס וכיוצא לא הותר אפי' תוך ל' אלא דוקא לכלה שיותר יש לחוש אצלה שלא תתגנה על בעל' כיון שעדיין אין לבו גס בה ולא נתקשר עמה בעבותות אהבה:

18 נ"ב כוונת הר"ן לבאר לדעת הרי"ף שאין פי' אבל איפכא לא שאינו מכניס המת לחדר ואת החתן והכלה לחופה כלל אלא קובר מתו מיד ואין עושין החופה עד ל' יום שהרי במת אביו של חתן ואמה של כלה וליכא פסידא פסק הרי"ף דמכניס המת לחדר והחתן והכלה לחופה ובועל בעילת מצוה ופורש ונוהג ז' ימי אבילות ברישא ממילא במת אמו של חתן ואביו של כלה נמי כך הדין דבסוגיא משמע דהני תרי מילי כהדדי נינהו ולכך צריך לפרש אבל איפכא לא כלומר דאי הויא איפכא נוהג ז' ימי אבילות ברישא אבל ודאי שמכניסין המת לחדר והחתן והכלה לחופה ובועל בעילת מצוה ופורש:

הגהות הב"ח על רי"ף כתובות ב׳ ע״א »